יש אנשים שמתאמנים שנים ונראים אותו דבר. יש אנשים שמשתנים תוך חצי שנה. ההבדל כמעט תמיד אחד: הראשונים עושים את אותו אימון עם אותם משקלים, השניים מוסיפים משהו בכל פעם. זה נקרא עומס מתקדם, וזה העיקרון הכי חשוב באימוני כוח.
השריר מסתגל לעומס. 3 סטים של 10 עם 60 ק״ג בלחיצת חזה הם גירוי בפעם הראשונה. אחרי חודש הגוף כבר בנוי לזה, ואותו אימון בדיוק לא אומר לו כלום. כדי שימשיך לבנות, צריך לדרוש ממנו קצת יותר ממה שהוא יודע לעשות. קצת, בכל אימון.
עובדים בטווח, למשל 8 עד 12 חזרות. מתחילים במשקל שנותן 8 חזרות בכל הסטים. בכל אימון מנסים עוד חזרה. כשמגיעים ל-12 בכל שלושת הסטים, מעלים משקל, וחוזרים ל-8. ככה כל אימון יש יעד ברור: או עוד חזרה, או עוד משקל. אין "בערך".
הקצב הריאלי: מתחילים מעלים משקל כמעט בכל אימון. אחרי שנה, פעם בשבועיים-שלושה. אחרי שלוש שנים, פעם בחודשיים. וזה בסדר: ההתקדמות מאטה, אבל לא עוצרת.
אי אפשר להוסיף על מה שלא זוכרים. "נדמה לי שעשיתי 60 בפעם שעברה" הופך ל-60 שוב ושוב, ואחרי חצי שנה עדיין 60. מי שרושם כל סט יודע בדיוק: 60×10, 60×10, 60×9. אז היום המטרה היא 60×10 בסט השלישי, ובפעם הבאה 62.5.
פתקים בטלפון עובדים, עד שהם מתבלגנים. אקסל עובד, עד שנמאס להקליד עם ידיים מיוזעות. מה שעובד לאורך זמן הוא כלי שמראה את המספר הקודם ליד הסט הנוכחי, ולוקח שתי נגיעות לרשום. זה בדיוק מה ש-NextRep בנויה לעשות, ובסוף כל אימון היא מסמנת לך איפה שברת שיא.
שלושה אימונים ברצף בלי התקדמות בתרגיל מסוים זה לא כישלון, זה מידע. בודקים לפי הסדר:
עומס מתקדם זה לא "לתת הכל בכל סט עד כישלון". אימון עד כישלון מוחלט בכל סט מצטבר לעייפות שמורידה את האיכות של האימונים הבאים. משאירים חזרה או שתיים "בקנה" ברוב הסטים, ונותנים הכל רק בסט האחרון של התרגיל.
NextRep זוכרת כל סט, מראה את המספר הקודם מול הנוכחי, ומסמנת שיאים. ככה כל אימון יש יעד. להתחיל בחינם.